למה אנחנו רצים?
המקום הזה הוא הבית של כולנו. אנחנו מי שחיים, עובדים, מתאהבים, מגדלים ילדים ובונים כאן את העתיד שלנו — יהודים וערבים שאוהבים את הארץ הזו, מסרבים לוותר עליה ומאמינים שיש בה מקום לכולנו.
אבל האמת היא שהחברה שלנו נמצאת במשבר עמוק, ולפוליטיקה הישנה אין תשובות.
מכריחים אותנו לחיות ממלחמה למלחמה, הביטחון הבסיסי ביותר שלנו מופקר, האלימות והגזענות מרימות ראש, הפשיעה המאורגנת משתוללת, יוקר המחיה חונק, ומיעוט קטן בשלטון שמרוויח מפחד, מאלימות, מפשיעה, מכיבוש וממלחמת נצח ממשיך להכתיב את סדר היום — בזמן שרובנו משלמים את המחיר.
במשך שנים אותם פוליטיקאים, בקואליציה ובאופוזיציה, מכרו לנו את האשליה שאפשר לנהל את הסכסוך במקום לפתור אותו. שהיהודים צריכים להיות בצד אחד והערבים בצד אחר. ש"ביטחון" פירושו עוד מלחמה, עוד כיבוש ועוד אלימות ברחובות. שאין ברירה אלא לשלוח את הילדים שלנו להרוג ולהיהרג בעזה, בלבנון ובגדה בפעם האלף. שהילדים שלנו נפגעים מכדורים תועים בגלל "תרבות", ולא בגלל פשיעה, אלימות והזנחה מדינתית ארוכת שנים.
הבטיחו לנו ביטחון – וקיבלנו אסון. שיקרו לנו שאפשר "לצמצם" את הסכסוך - וגררו אותנו למלחמת נצח שאין לה סוף. העלימו את השלום מסדר היום - ואיפשרו לימין הקיצוני לממש את תוכנית ההשמדה, הסיפוח, הגירוש וההתנחלות שלו. השקיעו מאות מיליארדים בתחזוקת הכיבוש, בהרחבת ההתנחלויות ובסבבי מלחמה ברחבי המזרח התיכון - בזמן שהחיים שלנו כאן, בתוך ישראל, הפכו קשים וגרועים יותר משנה לשנה.
טבח השבעה באוקטובר, מלחמת ההשמדה בעזה, הכיבוש המתמשך, השתוללות האלימות והפשיעה, צמצום המרחב הדמוקרטי, עליית הכהניזם, יוקר המחייה והעמקת אי־השוויון הכלכלי - אלו לא משברים נפרדים. הם כולם תוצאה של אותה דרך פוליטית שפשטה את הרגל. דרך המשעבדת את החיים שלנו למלחמות מיותרות, לחזון משיחי קיצוני ולאינטרסים צרים.
אנחנו מאבדים את העתיד שלנו, ורוצים להרוויח אותו בחזרה.
החדשות הטובות הן שהמציאות הרעה הזו היא לא גזירת גורל. היא תוצאה של הכרעות פוליטיות גרועות — והכרעות פוליטיות אחרות יכולות לשנות אותה.
כבר שנים שאנחנו נאבקים בשטח - במאבק נגד המלחמה, למען החזרת החטופים ולמען ילדי עזה, במאבק למען החיים ונגד האלימות והפשיעה, בנוכחות המגינה בגדה המערבית, במחאות נגד אלימות כלפי נשים, ובמאבק להעלאת שכר המינימום. אבל מאז השבעה באוקטובר, ברור שמחאה ברחוב כבר לא מספיקה. צריך לחבר את האנשים, המאבקים והמנהיגות בשטח לכוח פוליטי שיוכל להשפיע לא רק מבחוץ, אלא לקחת חלק במשחק הפוליטי ולהשפיע גם מבפנים. להציע סוג חדש של פוליטיקה, שנקודת המוצא שלה היא אנשים מקהילות מגוונות שנאבקים ביחד למען האינטרסים המשותפים של כולנו.
בדיוק בגלל זה החלטנו להביא את הערכים, המאבקים והמנהיגות שלנו מהרחוב ומהשטח - אל הכנסת, ולהקים את "מקום לכולנו" — המפלגה הערבית־יהודית היחידה המבוססת על שותפות מלאה ושוויון אמיתי.
בזמן שפוליטיקאים ישנים ומנותקים, מהקואליציה ומהאופוזיציה, מנסים למכור לנו ש"ככה זה" ומציעים לנו רק עוד ועוד מאותו הדבר, אנחנו מעזים להגיד בקול רם את מה שהם יודעים אבל מפחדים להודות בו: בלי הסכם שלום ישראלי-פלסטיני לא יהיה כאן ביטחון, בלי שוויון אזרחי ולאומי מלא לא תהיה כאן דמוקרטיה, בלי לדאוג לביטחון אישי ברחובות שלנו לא יהיו כאן חיים נורמליים, ובלי צדק חברתי לרוב האנשים לא יהיה כאן עתיד.
הבחירות האלה הן לא רק על "כן ביבי" או "לא ביבי". הן על בחירה מהותית בין שתי דרכים מנוגדות: הדרך של חיים על החרב, שהובילה אותנו לשבעה באוקטובר, למוות, לגירוש, לכיבוש, לשנאה ולמשבר עמוק בכל תחומי החיים — או דרך חדשה של שינוי יסודי, של סיום הכיבוש ושלום ישראלי-פלסטיני, של שוויון, שגשוג, סולידריות ותקווה. אז כן, חייבים להחליף את הממשלה הרעה הזו. אבל זה לא מספיק להחליף את הממשלה. צריך להחליף גם את הדרך.
להם יש כסף גדול, קשרים וכוח במוסדות הפוליטיים. אבל לנו יש משהו חזק יותר: אנשים. יהודים וערבים שלא ויתרו על התקווה, שמתארגנים, נאבקים, בונים שותפות ומוכנים להילחם על עתיד טוב יותר לכולנו.
אנחנו לא מציעים לחזור למה שהיה, ולא למכור עוד מאותו הדבר באריזה חדשה. נגמר העידן של פתרונות חלקיים. אנחנו זקוקים לפתרונות גדולים מספיק כדי להתמודד עם עומק המשבר שעומד בפנינו. לכן אנחנו מציעים דרך חדשה, אמיצה ואופטימית לשינוי המציאות.
אלו בחירות גורליות.
בואו נחזיר את התקווה לארץ הזו.
בואו נהפוך אותה למקום לכולנו.